נגישות
גודל פונט
ניגודיות בהירה כהה
הצהרת נגישות
איפוס נגישות

איך מקימים קבוצה לעזרה עצמית

> להורדת המדריך בשפה ערבית נא ללחוץ כאן...

הדרכה ליזמים, חברי קבוצות ואנשי מקצוע

קבוצה לעזרה עצמית מוקמת ומופעלת על ידי אנשים המצויים במצב או בבעיה משותפת במטרה לשפר את יכולת ההתמודדות ולקדם אינטרסים משותפים. למשתתפים בקבוצה, אשר נקלעו למצב החריג שלא ברצונם וללא תכנון, אין בדרך כלל הידע, הכלים והניסיון הדרושים להקמה ולהפעלה יעילה של קבוצה.

מטרת המאמר להבהיר את התהליך והצעדים הראשונים להקמת קבוצה לעזרה עצמית ולפרט את הכללים המנחים להפעלתה.  תיאור זה יכול להוות כלי עזר ליזמים שאינם אנשי מקצוע ולעובדים מקצועיים כאחד.  יובאו דוגמאות למצבים שמניעים בני- אדם להצטרף לקבוצות לעזרה עצמית ותוסבר תרומת הקבוצה לחבריה.

למה מצטרפים לקבוצה לעזרה עצמית?

קשה לצפות לתינוק בריא ולהיווכח כי הוא חולה או נכה; לקבל הודעה שבתך הייתה מעורבת בתאונת דרכים ותישאר נכה כל חייה; להתמודד עם אב שהיה חבר וידיד מגונן וחזק, וכעת מצבו מדרדר עקב מחלה; לקבל את העובדה שאמא אשר דאגה לכולם תמיד, הפכה בעצמה מקור לדאגה מתמדת; לשמוע שבנך הומוסקסואל; לגלות יום בהיר אחד שהנך חסר עבודה; להסתגל לרעיון שהאשה – עמה חיית שנים רבות – החליטה לעזוב את הבית; להתמודד עם התאבדות הבן או הבת.

כל האירועים האלה, ורבים אחרים, מביאים אדם לעיתים לידי אבדן כיוון ואיזון ומצריכים היערכות שונה בהרגלי החיים שהיו נהוגים עד האירוע.  רבים מדחיקים את המציאות החדשה המצטיירת לנגד עיניהם, ומסרבים לתפוס את השינויים ומשמעותם.  ההתמודדות כרוכה במעמסה רגשית, פיזית וכלכלית, והיא מצריכה גם סוג חדש של מידע.  לכל המצוקות והצרכים האלה אפשר למצוא עזרה, הקלה ומענה בקבוצות ובארגוני עזרה עצמית.

עם מה מתמודדים אנשים המוצאים עצמם לפתע במצב חריג ?

התמודדות נפשית

במישור האישי:  רגשות של כעס וחרדה, אשמה והאשמה, דיכאון ואבל, בדידות וניתוק.
במשפחה: צורך בהיערכות שונה של המשפחה כולה וחלוקה שונה של זמן ותפקידים.  בנוסף לחובות הרגילים של בעל הבעיה עצמו או המטפלים בו מקרב בני המשפחה בענייני בית, ילדים, משפחה, מקום עבודה, יש להתמודד עם צרכים חדשים, בדרך כלל דחופים, שעולים עקב המצב המיוחד.

התמודדות בחברה

התרחקות מחברים מסיבות שונות: חוסר זמן, חשש מחשיפת בעיות/מצב אישי, מרכילות, מבושה, מרחמים ועוד.
האפשרות לדבר בקבוצה על לחצים וקשיים, פותחת מרחב לפגישות חברתיות אחרות ולפעילויות פנאי משחררות ומהנות, שהן נחוצות כל כך לשם שמירת הכוחות במצבי לחץ מתמשכים.

קשיים כלכליים

מחלה פתאומית או תאונת דרכים עלולים להביא לאובדן הכנסה עקב אי יכולת להמשך ולעבוד. כמו כן כל טיפול בין אם הוא בבעל הבעיה עצמו , בילד או בבן משפחה אחר,  כרוך בהוצאות כספיות.  משפחות אמידות פותרות בעיות אלה בקלות יחסית משום שהן יכולות לקנות שירותים; משפחות חסרי אמצעים נאלצות להסתפק בשירותים הציבוריים המגיעים להם על פי חוק. משפחות המעמד הבינוני, שהוא הגדול בישראל, מתקשות ומתלבטות; הן מעוניינות בטיפול הוגן, סביר, בלי לכלות את כל משאביהן.  לעיתים נפגעת יכולת ההשתכרות עקב הצורך לטפל בבן משפחה, החסכונות מתכלים, ובני אדם נקלעים למצוקה כספית קשה.

קשיים פיזיים

נדרש מאמץ פיזי כדי לעזור לאדם בעל בעיה: טיפולים שאפשר לתת בבית, לעזור לקום, להתרחץ, להתלבש, לנוע וכדומה; טיפול בנושאים מנהליים שונים – ביטוח לאומי, קופת חולים, בית ספר, בית חולים, רשות מקומית ועוד.
בעלי בעיה והמטפלים בהם יש שהם מתלוננים על עייפות וחולשה המתלווים לעומס, ולעיתים אף לוקים במחלות.
היעדר מידע

יש סוגים שונים של מידע וידע הנדרשים ונרכשים כאשר אנשים נקלעים – בדרך כלל באופן בלתי צפוי – למצב חדש (מחלה, הולדת ילד עם פיגור, ילד עם לקות למידה, התעוורות, גירושין). ההתנסות היא ברמה האישית - הרגשית וההתנהגותית – ובקשר עם הסביבה החברתית והממסד.

ברמה האישית יש התמודדות עם רגשות ומצבים חדשים ולא קלים – מה אני עושה עם הרגשות המציפים אותי, האם מותר לכעוס על בן משפחה חולה, כיצד להגיב לחברים אשר אני פוגש/ת לאחר מות בני, כיצד להגיב לחברים שמתרחקים ממני, האם לספר בעבודה/לחברים על האבחון של בני, מה יקרה אם אודיע לביטוח שחליתי. כל אלה מצבים חדשים אשר הידע כיצד להתמודד עמם נרכש תוך התנסות אישית. רבים מחפשים קשר עם אחרים במצבם כדי ללמוד מניסיונם על דרכי התמודדות אפקטיביות במצבים שונים וכדי לקבל לגיטימציה לרגשותיהם. הידע הייחודי הזה שנרכש מתוך ניסיון הוא תוכן חשוב בקבוצות לעזרה עצמית. (Borkman, 1976, 1999).

ברמה המוסדית מתחיל קשר קבוע ומתמשך עם מערכות שונות: בריאות, ביטוח הלאומי,קופות חולים, שירותי הרווחה. אך הידע על התנהלות כל אחד מהמוסדות והזכאויות השונות הוא רב, מפוזר ומשתנה. גם כאשר מתחילים לאסוף מידע יש קושי להעריך אותו.
כדי להצליח בהתמודדות ולקבל את הטיפולים והשירותים על בעל הבעיה ו/או בני משפחתו ללמוד מערכת חדשה של הסדרים חברתיים, 'כללי משחק' חדשים: עליהם לדעת מהם השירותים הקיימים בקהילה הקרובה וכיצד לקבל אותם, כיצד מקבלים טופס 17, איזה בדיקות ותרופות נמצאות בסל הבריאות ואיזה לא; מה מאשרת קופת חולים מסוימת ומה אחרת, מה הזכאות בביטוח לאומי ובשירותי הרווחה. גם בתחום זה יש הצטברות של התנסות מתוך ניסיון על תהליכים למיצוי זכויות, לקבלת טיפול או עזרה אחרת, שירותים וכיוצ"ב. ידע זה הוא משאב חשוב למשתתפים בקבוצה לעזרה עצמית ולמצטרפים חדשים.

צעדים ראשונים להקמת קבוצה לעזרה עצמית והדדית

גורמים רבים יכולים לתרום להצלחה - או כישלון - של קבוצה: התמדת החברים, שמירה על סודיות, שליטה בשפה בה מדברים חברי הקבוצה, המרחק של מקום המגורים ממקום הפגישות, סידורי השגחה נאותים במקרים בהם מדובר במשפחה המטפלת בחולה בביתה, יכולת ניידות, תמיכה ועזרה או התנגדות מצד גורמים שונים בקהילה או בממסד. גם אם מתקיימים כל התנאים אין לצפות שכל אדם שיש לו בעיה ירצה להשתתף בקבוצה. בנוסף, יש תרבויות שבהן שומרים בעיות בתוך המשפחה ולא נוהגים לשתף "זרים" בקשיים.

היוזמה

די באדם אחד כדי ליזום קבוצה ! אדם שבעצמו סובל מבעיה, בן משפחה, איש מקצוע - כל אחד לחוד או כולם ביחד - יכולים ליזום קבוצה.  לא צריך להמציא את הגלגל ! חשוב לבדוק אם כבר קיימת קבוצה בנושא.  עובדת סוציאלית או אחות בקופת חולים, בבית חולים או בשירותי הרווחה בסביבה עשויים לדעת על קבוצות או אנשים אחרים המעוניינים בקבוצה.
הסבר מעודד של איש מקצוע על התועלת שאפשר להפיק משיחה עניינית עם "אחים לצרה" מגביר את הנכונות ליזום ולהקים קבוצה גם בקרב אנשים שאינם נוהגים לחלוק התנסויות וחוויות כאלה. עם זאת, בכל קבוצה צפויה פרישה של משתתפים מסיבות שונות.
משתתפי הקבוצה

אין כלל חד משמעי להרכב קבוצה: שותפות הגורל, הדמיון במצב בו נמצאים החברים הוא הבסיס להקמתה.  כל מי שבעצמו סובל מבעיה, או מטפל באדם הסובל מבעיה יכול להשתתף בקבוצת תמיכה: הורים, בנים, בני זוג, אחים, קרובי משפחה אחרים, וגם שכנים או חברים.  יש המעדיפים להיות בקבוצה עם בני אותו גיל או רקע תרבותי ושפה משותפת. הדבר תלוי ביזמים אשר פונים לאוכלוסיית היעד הדומה להם ואשר איתה הם רוצים להיות בקבוצה. בהמשך הדרך המשתתפים יכולים להחליט במשותף על שינויים בהגדרת קהל היעד של הקבוצה.

איתור משתתפים

יכול להיעשות על ידי בעל הבעיה עצמו אשר נפגש עם אחרים במצבו במקומות שונים אליהם הוא מגיע לצורך טיפול או סידורים: מרפאות קופות חולים או בית חולים, בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, מועדון לחד הוריות או לקשישים וכיוצ'ב או על ידי העברת מידע על היוזמה מפה לאוזן. ניתן להיעזר גם באנשי מקצוע במוסדות שונים ובפניה לאמצעי תקשורת שונים.  מטעמי שמירה על סודיות וצנעת הפרט, מוסדות מקצועיים לא יכולים למסור את השמות של מטופליהם, אבל בדרך כלל מוכנים להפיץ, לפרסם פניה בכתב או לתלות מודעה במקום עבודתם. מוסדות בהם ניתן להיעזר כדי לאתר משתתפים לקבוצה:
שירותים מקצועיים המטפלים בנושא סביבו רוצים להקים קבוצה

ישנם ערוצי תקשורת רבים – מבלי להיכנס להוצאות כספיות - בהם אפשר להשתמש כדי לאתר "אחים לצרה": עיתונות מקומית, טלוויזיה קהילתית, תכניות רדיו וטלוויזיה, פורומים באינטרנט ( למשל, www.camoni.co.il ) . הדרכה לדרך בה ניתן להיעזר בערוצי תקשורת שונים אפשר לקבל במסגרת הייעוץ שניתן על ידי מרכזי פעילות לעזרה עצמית בעיריות חיפה, ירושלים, רמת גן, נצרת ובאר שבע.  במרכזי תמיכה אלה אפשר לקבל מידע על פונים שממתינים להקמת קבוצות בנושאים שונים וכן מידע על קבוצות/ארגונים ותיקים וקבוצות חדשות.

קול קורא

שלב ראשון בדרך לאיתור משפחות  או חברים לקבוצה הוא על ידי ניסוח "קול קורא".
הנוסח צריך להיות ברור ולהגדיר בבהירות ובקצרה את:

"קול קורא" יכול להתפרסם חינם כמכתב למערכת בעתון, במקומונים בהם יש מדורי מידע או בעיתונים מקצועיים רלבנטיים. ניתן לתלות כרזה על לוחות מודעות במוסדות ציבור, עיריות, מועצות מקומיות, במקומות כינוס קהילתיים- מועדונים, מתנסי"ם וכו'.  רצוי לבקש רשות מראש כדי להבטיח שהמודעה תישאר על הלוח.

לאחר שמשתתפים פוטנציאלים נענים ופונים אל היזם, קובעים מקום וזמן לקיום פגישה ראשונה.

דוגמא לפניה כללית:

האם  את/ה  סובל/ת  מאסטמה ?
מתארגנת קבוצה של חולים ובני משפחות
לחילופי מידע, לתמיכה הדדית ואוזן קשבת,
להרצאות של אנשי מקצוע.
לפרטים אנא פנו לאלי או רונית :
כל יום בשעות הערב
טלפון: 09-66666

דוגמא לפניה אישית יותר:

שמי רבקה ואני גרה בישוב יערית.  מזה 10 שנים אני מטפלת במסירות בבעלי, גבר בן 65 שסובל ממחלת שרירים ניוונית.  מצבו הולך ומתדרדר וכיום הוא מרותק למיטה.  כמטפלת יחידה, ובעלת רצון עז לטפל בו בעצמי, אני נתקלת בקשיים רבים: הטיפול דורש הוצאות גבוהות שהמדינה אינה מכסה מחוסר תקציב.  כדי שאהיה מסוגלת לתת לבעלי את הטיפול הדרוש, אני זקוקה לחופשה שנתית "לטעון מצברים", להשיב כוחות.  המוסדות אינם ערוכים לספק סידור מוסדי לזמן החופשה.  "האם אני נענשת על רצוני להיות רעיה מסורה?"

אני פונה לאנשים במצבי, אשר מתמודדים עם טיפול בבן זוג חולה, להתארגן לסיוע ותמיכה הדדית, ולמצוא ביחד דרכים לפתרון הבעיות ולהקלת ההתמודדות.

אפשר לטלפן אלי - כל ערב (לא ביום שישי) כדי שאוכל למסור לכם פרטים ולתאם מועד לפגישה.

המענה הראשון על פניה טלפונית

השיחה הראשונה קובעת לעתים את רצונם של המשתתפים להמשיך להיפגש, ולכן יש להכין אותה היטב.  חשוב שהפונה יענה אישית בזמן שפורסם ב"קול קורא" - ולא על-ידי מענה קולי! פונים רבים לא מוכנים להשאיר פרטים במכשיר הטלפון - ממילא הם מהססים לפנות לזרים עם בעיות אישיות ובוודאי למשהו לא ברור כמו קבוצת תמיכה של עמיתים! אם מתוכננת פגישה קרובה של הקבוצה, יש למסור את פרטיה המלאים לפונה: נושא, תאריך, שעה, מקום וכו'.  אם לא מתוכננת פגישה בזמן הקרוב, אפשר להציע לפונה לבוא לשיחת היכרות, לספר על מטרות הקבוצה לשמוע הצעותיו ולברר אם הוא מכיר משפחות או אנשים נוספים העשויים להצטרף לקבוצה לכשתקום.  אם הפניות רבות והיזם לא ערוך לקלוט אותן, יש לרשום את פרטי הפונים ולבקש רשות לחזור אליהם  שוב לכשתתגבש קבוצה.

הפגישה הראשונה של הקבוצה

להלן מובאים כללים טכניים ואחרים להפעלת קבוצה אותם ניתן ליישם כבר בפגישה הראשונה. רוב הכללים האלה ניתנים ליישום גם בפגישות המשך.

כללים טכניים

הזמנה

רצוי לשלוח הזמנה כתובה עם כל פרטי הפגישה לכל הפונים שהביעו עניין ופרטיהם רשומים אצל היזם.  אם יש כתובות דואר אלקטרוני ניתן לצמצם הוצאות כספיות על ידי משלוח המכתב בדרך זו. רצוי שיזם הקבוצה יעשה מעקב בטלפון ויוכל גם לענות על שאלות אם תתעוררנה.  בהמשך אפשר לעשות תורנות כך שלכל פגישה מישהו אחר מהקבוצה ידאג להזמנות. כדי לעשות זאת, יש לרשום כבר בזמן איתור המשתתפים: שמות מלאים, כתובות מדויקות ומספרי טלפון, כולל קידומת.  היום אפשר להכין רשימה כזו במחשב. דרך נוספת היא להכין כרטיסים קטנים נוחים לטיפול ולא רשימות על דפים שקשה לעדכן ולתקן.

סדר יום

סדר יום המוגש מראש ובו מפורטים מטרת הפגישה, דרכי ניהולה, השעות בהן תתקיים הפגישה  ותכניות ההמשך - מעורר אמון במארגנים, משרה תחושה שהם יודעים למה הם טורחים ומטריחים את המשתתפים ומגביר את הרצון להמשיך. רצוי לקבוע סדר יום בכתב ולבוא עם הצעת תוכנית לפגישות הבאות.  יש לעודד משתתפים נוספים להעלות רעיונות כיצד לטפל בהמשך בנושאים שהועלו - הם עשויים להציע מומחים שהם מכירים, סרטים שראו ועוד. 

סדר יום לדוגמא:

יצירת אוירה נעימה היא שיקול מרכזי בתכנון המקום וסדר היום. רצוי להכין שתיה וכיבוד קל (אפשר להתחלק בהוצאות ולארגן תורנות להכנת הכיבוד בין המשתתפים).

חשוב שהיזם/מנחה הפגישה יציג את עצמו בשמו המלא, יסביר את זיקתו לנושא בתחילת הפגישה, יפרט את מטרתה ויסקור בקצרה את סדר היום הצפוי. הדרך בה המנחה מציג את עצמו מהווה דוגמה למשתתפים כיצד מצופה שיציגו עצמם.
רצוי להקדיש את הפגישה הראשונה להיכרות וליצירת הסכמה על מועדים ותכנים הרצויים לרב המשתתפים.

חשוב לשמור על מסגרת הזמן שהוקצב - טוב לסיים בתחושה שהזמן לא הספיק, ויש נושאים רבים לליבון גם בפגישות הבאות.  
מוצע להכין דף נוכחות לרישום הפרטים האישיים של המשתתפים: שם ושם משפחה, כתובת, מספר טלפון (עם קידומת) בבית ו/או בעבודה וכתובת דואר אלקטרוני אם יש.

יש קבוצות אשר מזמינות לפגישה הראשונה מומחה בנושא סביבו התארגנה הקבוצה. במקרה זה יש להבטיח ששתי מטרות מרכזיות תושגנה:

לכן יש לתכנן את זמן הפגישה כך שיישאר זמן לשאלות ושיחה לא פורמאלית בין החברים אשר תורמת לחיזוק קשרי התמיכה ביניהם.  את הרצאת המומחה (כחצי שעה) אפשר לשבץ במסגרת הזמן שמוקדש לנושא המרכזי.

יש לקיים שיחת הכנה עם המומחה בה יוגדר נושא ההרצאה, פרטים על מאפייני הקבוצה וחבריה והנושאים המעניינים אותם במיוחד.  בנוסף למידע על מקום, יום, שעה ומשך זמן ההרצאה יש לסכם מראש עם המרצה על הזמן שיוקדש לשאלות ותשובות.
אם מגיע לפגישה הראשונה מספר רב של משתתפים, אפשר להתחלק לקבוצות קטנות יותר, כדי שהמשתתפים יוכלו ליצור קשרים אישיים לפחות עם חלק מהבאים.  במידה והוזמן מומחה ניתן  לשמוע אותו בקבוצה הגדולה  ואחר כך להתחלק לקבוצות.

שעת הפגישה

לאנשים עובדים, נוח יותר להיפגש בשעות אחר הצהרים או בערב.
לאנשים מבוגרים, שעות הבוקר נוחות יותר.
 אם לא ניתן לרצות את כל המשתתפים - יש לקבוע לפי הרב.  משך הפגישה הרצוי – שעה.

מקום

אחת הסוגיות בקביעת המקום למפגשים, היא היכן לקיימם:

מספר המשתתפים

בהתחלה, כשהקבוצה משמשת בעיקר לתמיכה הדדית, רצוי שיהיו לפחות 7 חברים ולא יותר מ- 15, זאת כדי לאפשר לכל משתתף להתבטא, להשוות ולזהות תחושות ורגשות וליצור דינמיקה ביניהם.  לפעמים מתחיל תהליך הקמת קבוצה גם בפגישה של 2, 3 , או 4 משתתפים. יש חשיבות רבה ליצירת קשר גם בין מספר קטן של פונים.  הם יכולים להתחיל בהידברות ותמיכה ביניהם ולסייע ליזם על ידי כך שייקחו על עצמם מטלות וירחיבו  את מעגל הקבוצה.

קבוצה קטנה, אם חבריה מעריכים את העזרה ההדדית שהם נהנים ממנה, עשויה במשך הזמן להרחיב את המעגל גם לאחרים ולקלוט חברים חדשים.  לפעמים מתחלקים למספר קבוצות שנפגשות בנפרד.  כשמארגנים אירועים או מזמינים מרצים, מזמינים את חברי כל הקבוצות השייכות לעניין.

קבוצה לעזרה עצמית מבוססת על השתתפות חבריה בביצוע המטלות הדרושות לקיום הקבוצה – כל אחד לפי יכולותיו. לקיחת אחריות זו מאפשרת בהמשך להרחיב את היקף פעילות הקבוצה. יש משתתפים שמסייעים בשמירת קשר טלפוני עם חבריהם והזמנתם למפגש, יש שמארגנים את הכיבוד והחדר, ויש אשר בונים תוכנית להרצאות מומחים.
יש קבוצות אשר פיתחו מוקדי מידע בבתי-חולים, אירגנו שירותי תמיכה בטלפון לחברים שלא יכולים להגיע לפגישות ועוד.  החברים

חילקו ביניהם את התפקידים לפי יכולתם ונטיותיהם האישיות: חלק פעיל בהפעלת שירותי התמיכה, חלק עוסק בארגון הרצאות ואירועים, אליהם מגיעים 40-50 חברים וחלק עוסק בסנגור !

סיכום הפגישה הראשונה

רצוי לרשום סיכום קצר של הנושאים המרכזיים שהועלו בפגישה, החלטות שהתקבלו, המועדים להתכנסויות הבאות (יום, שעה, מקום) ואם הוחלט, גם תוכן הפגישה הבאה. רצוי  לשלוח סיכום זה למשתתפים. הדיון על מטרות הקבוצה עשוי להימשך מעבר לפגישה הראשונה. למשתתפים עשויים להיות צרכים שונים אשר מביאים אותם לקבוצה. יש לקיים שיחה ולברר צרכים אלה, לתאם ציפיות, להבהיר במה יכולה קבוצה לסייע ואלו ציפיות לא יכולות לקבל מענה בקבוצה. אם יש רשימה של מטרות שמקובלת על חברי הקבוצה יש לקבוע סדר עדיפות. חשוב שהמשתתפים ידעו שצורכיהם נלקחים בחשבון וייענו בקבוצה בשלב כל שהוא בעתיד.
אם הסתיים הדיון על מטרות הקבוצה אפשר להעלותם על הכתב ולחלק למשתתפים. יש לברר רצון המשתתפים להכין דף קשר להפצה ביניהם ולכבד את רצונו של חבר שאינו מעונין להיכלל בדף הקשר ואינו רוצה למסור כתובת ומספר טלפון.

ועדה מארגנת 

קבוצה לעזרה עצמית יכולה להמשיך ולפעול רק אם חברי הקבוצה יהיו שותפים פעילים וייקחו על עצמם ביצוע המטלות ההכרחיות לקיומה. לכן חשוב, כבר בשלב זה, לבחור שנים שלושה משתתפים המוכנים לקחת על עצמם אחריות לשמש כ- "ועד" שיעזור בארגון הפגישות הבאות. 

כיסוי הוצאות

הוצאות של קבוצות הן בדרך כלל קטנות מאד - גם בתחילת דרכן וגם בהמשך.  הוצאות הכרוכות בקיום מפגשי קבוצות, ובהעסקת מנחה במקרה הצורך, יכולות להיות מכוסות מדמי השתתפות של החברים, או מאחד ממוסדות הציבור אשר במסגרתם מתקיימת הקבוצה או שנותנים את חסותם.

מי ינחה את הקבוצה

קבוצות יכולות להחליט שאחד (או יותר) מהחברים ינהלו את המפגשים או להעדיף הנחיה מקצועית  לתקופה מסוימת.  קורה שקבוצת תמיכה שהחלה בהנחיית איש מקצוע ממשיכה לפעול  כקבוצה עצמאית לעזרה עצמית.  דוגמה היא העמותה הישראלית של משפחות חולי אלצהיימר שהחלו את דרכם ב- 1988 כקבוצה קטנה של בני משפחה שהשתתפו בקבוצת תמיכה מונחית בבית חולים וכיום הם ארגון ארצי מוכר העוסק במגוון פעילויות לקידום הנושא, ביניהם גם קבוצות תמיכה לבני משפחות החולים.

אפשר לבדוק אם ניתן להשיג מנחה מקצועי מתנדב: בבתי ספר להנחיית קבוצות ליד האוניברסיטאות ניתן לאתר סטודנטים המעוניינים להנחות קבוצות כחלק מתהליך ההכשרה שלהם.  ניתן להעזר בעובד סוציאלי או אחות כדי לקבל שמות של מנחים.  אם המנחה הוא בתשלום, יש לסכם מראש את מטרות ההנחיה וגובה שכרו כדי לבדוק מקורות כספיים לכסוי ההוצאות.

כללים מנחים להפעלת קבוצה

כללי ההנחיה שלהלן מתייחסים להפעלה על-ידי פעילים. למנחים מקצועיים יש מסגרות הכשרה מיוחדות.  ההכרה שפעיל יכול להנחות קבוצת עמיתים, מבוססת על ההנחה שאף על פי  שהמשתתפים מתמודדים לעיתים עם בעיות קיומיות קשות, הם יכולים ללמוד מיומנויות הפעלה בסיסיות ואין הם תלויים בהנחיה מקצועית שהיא ממילא יקרה ומוגבלת בזמן.

שמירת סודיות

בפגישות של עמיתים עולים תכנים אישיים, רגשות עימם מתמודדים או תיאור התנסויות אישיות. יש משתתפים אשר יוכלו להיפתח ולחלוק עם האחרים רק לאחר שיבנה האמון בתוך הקבוצה והם יהיו בטוחים שחברי הקבוצה שומרים לעצמם את כל מה ששמעו במפגש. אחרים יתכן ואינם מעוניינים שהשתתפותם בקבוצה יוודע לאחרים.  לכן יש לקבל החלטה משותפת של כל חברי הקבוצה לשמור בסוד את דברי החברים ולהימנע מלגלות את זהותם מחוץ לקבוצה.  שמירת סודיות מעניקה ביטחון, בונה אמון, מסלקת מעצורים ומפחיתה את החשש  להעלות דברים אישיים, רגישים וכואבים.

רמת חשיפה – יש שונות רבה ברמת החשיפה לה מורגלים אנשים. יש שאין להם כל קושי לחלוק עם אחרים את מה שעובר עליהם; אחרים יתקשו להיחשף ויעבור זמן עד שיהיו מוכנים לגלות את רגשותיהם או פרטים אלה ואחרים מחייהם. חשוב לכבד את הגבולות והמרחב שאנשים קובעים לעצמם. לכל אחד הקצב שלו, הגבולות והמוכנות שלו להיחשף.

קבלת האחר

אחד מהמאפיינים החשובים בקבוצה היא קבלה הדדית והמנעות משיפוטיות.  לחברים יכולים להיות גם רגשות שליליים וקשים.  לדוגמא, משתתפת הפורצת בבכי או אדם שאומר בכעס וביאוש: "איזו מן מחלה זאת, שאני מוצא עצמי אומר בליבי: הלוואי שבני כבר ימות". יש לקבל בהבנה ולא לשפוט ביטויי רגשות, עזים ככל שיהיו.  אין להטיל ספק ברגשות הזולת ואין להתווכח איתו בגללם. לשמע דברים קשים יהיו משתתפים שיזדהו וירגישו הקלה - לא רק הם מרגישים כך בסתר ליבם! הקבלה וההזדהות של חברי הקבוצה מרגיעים את החבר שפתח את סגור לבו ומונעים את הצורך להסתיר ולהתגונן.  פורקן רגשות שמתקבל בהבנה לעתים מקל על התיפקוד בהמשך.

התנהגות בקבוצה

רצוי שהמשתתפים יקיימו שיחה על הכללים לפיהם תתנהל הקבוצה.  כללים אלה יכולים להתייחס - פרט לסודיות - גם למחויבות להתמיד בפגישות ולהודיע על העדרות או פרישה, להגדרת זמנים להתבטאות אישית, להקשבה ולהימנעות מהפרעה אחד לשני, להמנעות מהתקפות אישיות ושיפוטיות, לחלוקת אחריות בין חברי הקבוצה וחלוקת מטלות בין המשתתפים.

תפקידי מפעיל הקבוצה

תפקיד המפעיל הוא לתת אפשרות לכל החברים להתבטא, להביע רגשות ולהציע הצעות.  יש לבחור פעיל, או מספר פעילים, בעלי רגישות וכישורים אישיים מתאימים.  הפעיל יכול להיות קבוע או ברוטציה. בין אם הקבוצה מונחית ע"י איש מקצוע ובין אם היא מנוהלת על ידי אחד המשתתפים - חשוב לתת לחברי הקבוצה להרגיש שהקבוצה היא של כולם, לא רק "של המנחה".  לשם כך יש לעודד חברים להגיב ולהביא את ניסיונם האישי ורעיונותיהם. ככל שחברי הקבוצה ישתתפו בשיחה ובנעשה בקבוצה, כן יראו עצמם חלק מהקבוצה ויתחזק רצונם לבוא לפגישות.

קבוצה שנפגשת כדי לחלוק מידע, יכולה להשתמש במארגן הפגישה כמנהל את הדיון - גם אם יש מרצה אורח.  קרוב לוודאי שהמארגן מכיר את הנושא, ניהל משא ומתן עם המרצה, מכיר את מרבית המוזמנים ויוכל לדאוג לכך שהדיון יאפשר לחברים לשאול שאלות מבלי שאחד מהם ישתלט על השיחה.

נכון לבקש מהמשתתפים להגביל את עצמם בסבב הראשון להצגה עצמית קצרה כדי לתת לכל אחד הזדמנות להתבטא. סבב ההיכרות חשוב: הוא מעורר הזדהות בקרב המשתתפים ותורם ליצירת קשרים וגיבוש הקבוצה.

תעוד התהליך בקבוצה

רישום החלטות ותכנים מרכזיים עשויים לעזור לניהול הקבוצה בעתיד. אפשר לנהל מחברת או תיק בו ירשם מה היו נושאי הפגישות, מרצים – אם היו כאלה, בעלי תפקידים בקבוצה, מי לקח איזה מטלות, אנשי קשר, רישום פניות, ענינים סדוריים כגון איסוף כסף וכיבוד.

קידום השיחה בקבוצה

שאילת שאלות מקדמות

להלן מספר דוגמאות לשאלות שיכולות להוביל לדיון ושיחה בין המשתתפים (כשלא הוזמן מרצה).  רצוי להציג שאלות המאפשרות תשובות מגוונות ולא רק "כן" או "לא".

רצוי שמשתתף יפנה אל משתתף אחר בשמו ובאופן ישיר ואישי. כאשר החברים עדיין לא מכירים אחד את השני, ניתן להשתמש בפתקיות עם השם שמודבקות על דש הבגד.

פעילויות נוספות בקבוצה

ניתן לשלב בפגישות הקבוצה הרצאה, דיון עם מומחה, סרט וידאו + דיון, פעילות התנסותית כגון הרפיה, פעילות חברתית כל שהיא ועוד. לפעמים יש פעילויות נוספות אשר רק חלק מחברי הקבוצה רוצים להשתתף בהם. יש לכבד את השונות בין החברים ולאפשר בחירה במה מעוניינים להשתתף ובמה לא. אם הוזמן מרצה או מספר מרצים, יש להציגם: שם, תואר והתפקיד שבגינו הוזמנו להרצות.  רצוי לרשום את הפרטים כדי לא להתבלבל בזמן הצגתם.  אם המרצים מופיעים בהתנדבות, יש לציין זאת ולהודות להם.  לפני תחילת הרצאה אפשר להסתפק בהצגה כללית של מאפייני הקבוצה: ניתן לעשות סבב היכרות אישי אם מספר המשתתפים לא עולה על 20.

מה קבוצה תורמת לחבריה

משפט נפוץ בפי מצטרפים חדשים הוא "למה  זה קורה  לי דווקא", "למה הכל תמיד עלי"! האפשרות לשמוע אחרים שמצבם דומה עוזרת להתמודד עם הרגשות המציפים, להשוות ולקבל פרספקטיבה על המצב. בקבוצה חברים משתפים זה את זה, בלי חשש משיפוט או מזלזול, מתוך הזדהות והבנה הדדית.  הקבוצה עוזרת להתגבר על רגשות משתקים של אשמה ואין אונים, משפרת את ההרגשה הכללית ומקילה על ההתמודדות תוך לימוד דרכים חדשות להתייחס לבעיות ולמצוא להן מענים.
הסתגלות למצב חדש כרוכה בלמידה רבה ובאיסוף מידע. למידה זו אינה קלה. בקבוצות מצטבר ידע רב על טיפולים, מומחים, זכויות ושירותים – על טיבם של אלה, עלותם, הנגישות אליהם ועוד. 

שיחות עם חברים מנוסים נמצאו כדרך יעילה להגיע למידע מדוייק ומעודכן. קבוצות לעזרה עצמית מיטיבות לנצל פוטנציאל זה על ידי איסוף, גיבוש ועיבוד של מידע ממקורות רבים, והפצתו לחבריהן בשיחות ובפרסומים.

קבוצות לעזרה עצמית מקטינות את התלות בשירותים טיפוליים.  חבריהם מתחזקים תוך עזרה זה לזה ולעצמם.  התחזקות זו היא מסייעת לבעלי הבעיה, למטפלים בהם, לשירותים ולאנשי המקצוע גם יחד – שהרי לכולם יש עניין לשפר את איכות החיים.

ולסיום, קבוצה יכולה לקום ולהתפתח בדרכים שונות ומגוונות. במאמר זה נעשה ניסיון לשרטט את מרכיביו ושלביו העיקריים של התהליך. יתקבלו בברכה תוספות והערות של  יזמים, פעילים ואנשי מקצוע אשר מוזמנים להוסיף מניסיונם ולהעשיר את הידע הקיים.

 

מדריך זה מבוסס על מאמר אשר כתבה מרתה רמון, לשעבר מנהלת המרכז לעזרה עצמית, והורחב על ידי רותי בלקין ודפנה כהן. אפריל 2006

מקורות לעיון נוסף

  1. נעמי בר ואלישבע סדן: קלע – קבוצות לעזרה עצמית. היחידה לפיתוח תורה ועזרי הדרכה, השירות לעבודה קהילתית. משרד העבודה והרווחה. ירושלים. 1989.
  2. Borkman, Thomasina: Understanding Self-Help/Mutual Aid – Experiential Learning in the Commons. Rutgers University Press 1999.
למעלה